רוזנטל נ' לביטוח בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה קטנה בגין נזקי רכוש בתאונת דרכים. אשת התובע (להלן: הנהגת) נהגה ברכב השייך לבני הזוג. לטענת התובע רכב הסעות המבוטח על ידי הנתבעת פגע ברכב התובע מאחור וגרם לו נזק.

הנתבעת טענה שאינה אחראית לנזק משני טעמים: ראשית, הנהגת עצרה בפתאומיות באמצע כיכר במקום שהעצירה בו אסורה ובלתי צפויה. שנית, רכב התובעע הוא ישן וחלק מהנזקים היו קיימים בו עוד לפני התאונה.

הנהגת ונהג הרכב המבוטח על ידי הנתבעת (להלן: הנהג) העידו. הנהגת טענה כי עצרה את רכבה לפני מעבר חציה, בזמן שהולך רגל חצה אותו, ובאותו זמן גם הורידה נוסעת מהרכב. על פי גירסתה העצירה היתה מותרת וצפויה בשל הסמיכות למעבר החציה. הנהג טען כי הנהגת עצרה במקום אחר. עיון בצילום המקום ובסימנים שערך כל אחד מהצדדים מגלה כי המרחקים ביניהם אינם גדולים וגם המקום אשר סומן על ידי הנהג אינו רחוק ממעבר החציה. מכל מקום מדובר בכיכר אשר כלי רכב נכנסים אליה ויוצאים ממנה, והנהיגה בה מחייבת תשומת לב וזהירות מוגברת. זאת בנוסף לחובת הזהירות הכללית החלה על כל נהג, ועל החזקה העובדתית הכללית לפיה פגיעה מרחוק מעידה על אי שמירת מרחק מספיק על ידי הרכב הנוסע מאחור. חזקה זו לא נסתרה במקרה זה.

לאור האמור אני קובעת כי הנהג המבוטח על ידי הנתבעת לא שמר מרחק מספיק והוא האחראי העיקרי לפגיעה ברכב הנהגת.

באשר לגובה הנזק, זכותו של ניזוק לקבל מהמזיק פיצוי שיעמידו במקום בו נמצא אלמלא הנזק. עיקרון זה תקף גם כאשר מדובר ברכב ישן, אם מצבו עובר לפגיעה היה טוב. במקרה זה, הנהגת העידה כי הרכב היה שמור ומתוחזק היטב, וטענה זו לא נסתרה מלבד אמירות כלליות ובלתי משכנעות של הנהג.

התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת של שמאי בנוגע לעלות תיקון הרכב. הנהג טען כי הוא והתובע לקחו את הרכב לבדיקה במוסכים ובעלי המוסכים טענו שמצב הרכב אינו טוב וניתן לתקנו בקלות. אולם הנתבעת לא הביאה את עובדי המוסכים הללו לעדות, ואף לא הביא חוות דעת, הצעת מחיר או מסמך אחר בעל ערך. יתר על כן: הנהג לא טרח אף לצלם את מצב הרכב הפגוע, ואת הפגמים הרבים שהיו בו לטענתו שאינם תוצאה של התאונה נשוא התביעה. אין מחלוקת על כך שהתובע והנהג עברו יחד במוסכים במטרה לבדוק אפשרות לתקן את הרכב. על כן, צילום הפגמים לא דרש מן הנהג טירחה או מאמץ כלשהו.

זאת ועוד: הנהג עצמו העיד כי הציע לתובע לקחת את הרכב בעצמו ולתקן אותו במוסך זול. הצעה זו כשלעצמה מעידה על נטילת אחריות מצד הנהג. אם כי יש לציין כי הסכמת הנהג היתה לתיקון הרכב בסכום נמוך, וניתן לפרשה גם כנובעת מהרצון להימנע מהתדיינות על סכום שאינו גבוה. על כן אין מדובר בראיה העומדת בפני עצמה אלא כתמיכה נוספת במסקנה שלהלן.

מכל האמור עולה כי התובע הוכיח את גובה הנזק בחוות דעת שמאי, והנתבעת לא הביאה ראיה של ממש לסתור בעניין גובה הנזק, מלבד אמירות הנהג שלא נתמכו בדבר.

לאור כל האמור אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 6,000 ₪ - סכום הנזק ושכ"ט שמאי. הסכום ישולם תוך 30 יום וישא הצמדה וריבית כדין מיום 8.7.07 ועד תשלומו בפועל. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות משפט של התובע בסך 500 ₪.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"א, 25 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: